רגולציה ומשפט מנהלי

רגולציה ומשפט מנהלי

ייצוג במשפט מנהלי הינו ייצוג מורכב מאוד ושונה מתחומי משפט אחרים. בייצוג זה עורך הדין המנהלי בוחן את ההחלטה המנהלית, האם מתקיימת עילה להתערבות בית המשפט המנהלי , ככל שעסקינן במשפט המנהלי על העותר , להוכיח כי החלטה או העדר החלטה הם אלו שגרמו לפגיעה בזכויות החוקיות והחוקתיות שלו.

בין אם המדובר בזכויות שהן זכויות מכוח חוק, או מכוח תקנה או מכוח כל מקור חוקי אחר, אשר מקופלות בתוך החלטה מנהלית יש לפרש את ההחלטה המנהלית בהתאם לאותו מקור נורמטיבי מכוחו ניתנה ההחלטה המנהלית. בכדי שבית המשפט יתערב בהחלטה המנהלית ויבקר אותה, העותר צריך להראות כי אחת מעילות ההתערבות חלה במקרה ספציפי, ונוסף לכך ישנו פגם אשר נפל בהחלטה המנהלית.

מהו פגם? ישנם כמה סוגי פגמים. פגם של העדר שיקול דעת מנהלי, חוסר סבירות- ההחלטה המנהלית לא שקלה את מכלול השיקולים. פגם של חוסר מדתיות- ההחלטה צריכה להתחשב בזכויות הפרט בחברה ובין זכויות אחרות. האיזון של המדתיות מהווה אבן יסוד בתפקיד המשפט המנהלי שתפקידו לדאוג לאזרח אל מול הריבון.

בית המשפט המנהלי אינו צריך להחליף את שיקול הדעת של מקבל ההחלטה, אולם בית המשפט לעניינים מנהליים בוחן את קבלת ההחלטה והאם היא נעשתה על פי הדין והעקרונות של המשפט המנהלי והחוקתי.

מעבודתו הוא בודק שאין פגם בהחלטה המנהלית, ואין המדובר בפגם מנהלי טריטוריאלי אלה מדובר בפגם מנהלי שהוא פגם של ממש במסגרתו נפגעות זכויות העותר, בית המשפט לעניינים מנהלים יכול לתת את ההוראות המתאימות לרשות כיצד לפעול.

הדיון בבג"ץ דומה לזה שנערך בבית המשפט לעניינים מנהליים, מה שקרוי בג"ץ קטן , בג"ץ דן בשני מקרים כשאין ערכאה אחרת שיכולה לדון בתיק , ומטעמי צדק. בעקבות הקמת בית המשפט לעניינים מנהלים הועברו התיקים פרט לתיקים גדולים אל בית משפט זה. הדיון המנהלי הוא דיון מורכב, ודורש ידע במשפט המנהלי ובפסיקה, ובכל סדרי הדין האחרים.